על סמך הידע שלי והניסיון ההולך ומצטבר, לכל שיטה ישנן תועלות, אך מעצם היותה שיטה, ישנן גם הסתייגויות. ולכן, היא לא תמיד מתאימה לכלל האנשים, פשוט כי אנו שונים- בהרגלים שלנו, בהשפעה של דברים עלינו, בפיזיולוגיה וכמובן בפרמטרים נוספים. לעניות דעתי, ישנם כמעט תמיד פתרונות ביניים, בטח באנשים שהם בסה"כ בריאים.
כמובן, לפני ששוקלים כל שיטה, כזו או אחרת, רלוונטי לתהות לגבי השאלה המתבקשת והחשובה-
לאיזו מטרה?
מה אנו מרוויחים בדרך זו או אחרת ובאיזה מחיר?
ובמקרה הזה, בשיטה הזו, מאריכים את צום (הלילה, לרוב), ל- 16 שעות ביממה, ומצמצמים את שעות האכילה ל- 8 שעות ביממה בהן אוכלים מה וכמה שרוצים. לרעיון של הארכת צום הלילה יש בסיס פיזיולוגי, על פיו- הצום הממושך מעודד את ניוד מאגרי הפחמימות (והשומנים) מהמאגרים של הגוף אל הדם, ובכך למעשה גם מעודד את הירידה במשקל ומסייע באיזון רמות הסוכר בדם.
כמה היבטים משמעותיים הקשורים לשיטה (ובהמשך כמה המלצות):
- השיטה אינה לוקחת בחשבון איך אדם מזין את עצמו ב8- השעות שאוכל, מן ההיבט של הרכב הארוחות, כמות הארוחות והמזון הנצרך. למשל, מה כאשר הארוחות במהלך 8 שעות האכילה כל- כך תכופות, עד שבמהלך הזמן הזה, הארוחות נראות יותר כמו נשנוש בלתי פוסק? או למשל, במצב שבו צריכת הפחמימות מוגברת, או עודפת? ומה דינה של אכילה, הנעדרת מידה מספקת של מזונות חיוניים איכותיים- ירקות, חלבון, שומן, ויטמינים, מינרלים ונוגדי חמצון, למשל? האם גם אז השיטה נכונה, בריאה, אפקטיבית?
- השיטה אינה לוקחת בחשבון הרגלי אכילה ודפוסים מהעבר או שישנם בהווה. מה כאשר למשל, מגיעים כל- כך רעבים לארוחת הבוקר, (לאחר הצום הממושך), ואז נוצרת אכילה מופרזת לאחר מכן, (ואף יוצרת, או מחזירה הרגלים הרסניים של בולמוס למשל). מה אז?
- השיטה אינה לוקחת בחשבון אילוצי סדר יום. לדוגמה, אם ישנה אפשרות לאכול בבית בנחת כעבור ("רק") 15 שעות, לעומת אכילה ברכב/ במהלך העבודה לאחר 16 שעות, האם עדיין עדיף לחכות?
- בשיטה יש מן המשותף לחסרונות שקיימים בגישת הדיאטות באשר הן. רובכם בטח מכירים את: עד הדיאטה- "הכול מותר", עד שמגיעה החברה הוותיקה- "ממחר- דיאטה", ואז נוצרים כללים דיכוטומיים של- "אסור"- "מותר", "שחור- לבן", ""הצלחתי"- "נכשלתי" ומושגים עם יחסי כוחות דומים. וכאשר אלה נוצרים, לצד אובססיה לספירת השעות שעברו מתחילת הצום ועד לרגע בו מותר לאכול וזה נהיה כמו "צום יום כיפור" בכל יום. האם זה מוביל ליחסים בריאים עם האוכל והאכילה?האם גם אז נכון בכל מחיר להיצמד למספרים?
- בשיטה אין התייחסות לחלוקת הארוחות על פני היום, למשמעות של צום על פני הלילה ואכילה על פני היום, לעומת המצב ההפוך- של צום על פני היום ואכילה על פני הלילה, וגם לא ל- "ימים יוצאי דופן".
אלה הנקודות המשמעותיות יותר. והן חשובות ביותר להתבוננות ובדיקה אישית.
אז הנה כמה מהמלצותיי:
- העקרונות הפיזיולוגים מאחורי השיטה הם נכונים, המלצתי היא להתחיל בהדרגה. אם למשל ההרגל שלכם הוא 10 שעות צום לפני ארוחת הבוקר, נסו 11 שעות ובהדרגה כל שבועיים לערך נסו להגדיל את משך שעות הצום.
- בכל שלב, מומלץ לתת לגוף להסתגל לפחות כשבועיים לפני שמוותרים. ישנם הורמונים וחומרים שונים, המשפיעים על השובע והרעב, על איתות שחרור שומן מרקמת השומן, (לפטין), נפח הקיבה והתרוקנותה, (גרלין), ועוד חומרים, שגם "הם" צריכים להסתגל לשינויים. אז תנו זמן ובסבלנות.
- בכל המקרים, אל תוותרו על קווי היסוד באכילה בריאה, כמו על נוכחות איכותית של מקורות תזונתיים חיוניים.
- עדיף לאכול בנחת, בישיבה, בסביבה נעימה ולהתפנות לאכילה בכיף, ולא בין לבין. גם לנושא זה השפעה פיזיולוגית על גורמים שמשפיעים על מנגנוני השובע והרעב, על הלעיסה שקשורה ישירות ליכולת לפרק את המזון בצורה מיטבית, ואז גם לעיכול ולספיגה של חומרי מזון חיוניים. אלה חשובים אף יותר.
- בכל המקרים, לא מומלץ כלל לאכול בלילה. ישנם תהליכים חשובים ביותר שמתקיימים רק בלילה בשינה. לכל הפחות 3 שעות לפני השינה ועדיף אף יותר.
- בכל המקרים, שמרו על מרחק נאות בין ארוחות ועל עצם המושג "ארוחה". תמנעו ככל האפשר מ"נשנוש" ללא הרף, זה בדיוק עושה את ההפך מהמטרה שלשמה השיטה הזו נוצרה. (ודרך אגב, משפיע על איזון רמות הסוכר והאינסולין לרעה).
- גלו שטחים אפורים- פתרונות ביניים, אפשרות של ימים כאלה וימים אחרים. עדיף להיות קשובים לגוף-נפש ולהימנע מיחסי כוחות של מלחמה או מאבק. כל צעד מקדם לצעד הבא, יש אפקט משמעותי ביותר גם להאריך את משך שעות הצום, גם לפני שמגיעים ל- 16 שעות. וכך גם התהליך מתהווה באופן טבעי וללא מלחמות, אלא מתוך מודעות ובחירה.
- במקרים בהם מישהו חווה מספיק פעמים דיאטות חוזרות, אכילה רגשית, או כל צורה של מאבק עם האוכל או האכילה, או משחקי כוחות כאלה או אחרים עם שליטה שקשורה באכילה, סגפנות, או משטר קפדני כזה או אחר, המלצתי היא, פשוט להיות כנים עם עצמכם ולבדוק האם זה הזמן הנכון? במקביל, להיות מודעים עוד יותר איך מרגישים לאורך הדרך, איך זה גורם לאכול ולהתנהג במהלך היום והימים.
- אם זה יוצר אצלכם ברדק ומשבש את כל היום, או שזה מביא לכך שאתם רוצים לנשנש במשך 8 שעות האכילה, זה סימן שאולי ההרגלים הנכונים לכם עדיין אינם מושרשים היטב, או שאינכם מספקים לגוף ממה שהוא צריך, או מספיק ממה שהוא צריך. יכולות להיות כמה סיבות, אבל פתרון פשוט, זה לחזור צעד אחורה ולתרגל אותו עוד קצת לפני שמתקדמים. זה לא בהכרח אומר לוותר, אך זה כן אומר במקביל- ממש לא לפחד לנסות, פשוט לתת הזדמנות כנה ערה.
- כמו בכל הרגל אחר, תמיד כדאי לבדוק מידי פעם, האם הוא משרת אותי?, האם עם התרגול הזה לאורך הזמן החוויה מתייצבת ומשתפרת? האם זה משיג את המטרה?, מה החוויה שלי עם זה? ולחזק את התרגול הנכון עבורי, בקצב הנכון לי, במדרגות המתאימות ומתוך מודעות פנימה.
לסיכום, צורת האכילה שלנו, היא רק עוד ביטוי לדברים עמוקים שהם חלק מאתנו. לרוב, אין ספק שכאשר לומדים וצוברים ידע ומודעות לנושא מסוים, (כמו התזונה), מתלווה להבנה הזו גם מוטיבציה. אך היכולת שלנו לשמר את המוטיבציה, או היכולת לממש את אשר על ליבנו, או באמת לבצע התמרה, תלויה אולי הרבה יותר בפתיחות שלנו, בגמישות, בתרגול שלנו לייצר שינוי, בסבלנות ובדחיית סיפוקים מידיים. אך גם, בהרגלים שסיגלנו, בדפוסי חשיבה- רגש- פרשנות שיצרנו וביחסים שלנו עם עצמנו ועם הסביבה. בהחלט כדאי ללמוד עוד ולהבין יותר, אך תהליכי שינוי משמעותיים נוצרים דרך עבודה ותרגול של רבדים עמוקים שלנו. כאשר יש את ההבנה והידע, התזונה והאכילה אלה רק תוצאות נלוות, מכיוון אחר, זה הסימפטום.
להבנתי ומניסיוני, תרגול של שינוי נכון נעשה מתוך כוונת לב, הודייה על התבונה ועל היכולת שלנו לבחור, לתקן ולשפר בכל רגע. ואלה יוכלו להתקיים דרך חמלה, מתן הזדמנות כנה, התבוננות, תרגול והרבה אהבה פנימה.
