כולנו יודעים שמצבי מתח ולחץ מזיקים לבריאות, על אחת כמה וכמה כאשר הסטרס מתמשך והופך כרוני. האם זה ממש יכול לפגוע בפוריות ובפריון שלנו?, ומה אפשר לעשות עם זה?
מצב לחץ או מתח נקודתי, למשך זמן קצר, כפי שישנו בטבע- למשל כאשר זברה בורחת מאריה טורף, חשוב לנו להישרדות, ולכן הגוף יצר מנגנון פיזיולוגי שנועד לסייע לנו לשרוד: במצב בו אנו שרויים במתח, הגוף יודע להתנהג בצורה מאד ספציפית- יש לנו אפילו מערכת שלמה שפועלת כאשר הננו לחוצים, חרדים וחווים מועקה או מצוקה, זו מערכת העצבים הסימפטטית. מערכת זו ידועה גם כמפעילה של מנגנון "הלחם- או ברח" (Fight or Flight), שמתאר את תגובת הגוף במצב של סטרס.
אולם, בחיינו המערביים, גורמי הלחץ הם רבים ומתמשכים, ורובנו חיים במירוץ, עומס מטלות ומשימות, שעות ערות רבות מלאות עד תום, לחצים מהעבודה, חיי המשפחה והאיזון הבריא בין מנוחה ועשייה מופר. ואז, הסטרס כבר אינו מוגבל לזמן קצר של "הלחם או ברח", אלא הופך לכרוני: יום אחרי יום, שבוע ועוד שבוע, חודשים ואף שנים.
מה הסטרס הזה עושה לנו?
מערכת העצבים הסימפטטית שלנו משפיעה על מספר איברים ומערכות בגופנו ומפעילה שורה של תגובות פיזיולוגיות שנועדו לסייע לנו להתמודד במצב של בריחה או קרב כתוצאה מסכנה לחיינו. זה המנגנון האבולוציוני שמסייע לנו לשרוד בעת מצב סכנה. אך כאשר הסטרס הופך כרוני, ההורמונים והחומרים המעורבים בכך מעלים לנו את רמות הכולסטרול והטריגליצרידים, מעלים לנו את קצב הלב ומביאים ליתר לחץ דם ואפילו להעלאת הסיכון לחלות בסוכרת מבוגרים.
מערכת החיסון אף היא מושפעת ונחלשת כתוצאה ממתח כרוני, מספר התאים החיסוניים יורד, פעילותם מצטמצמת והסיכון להצטננויות והידבקויות חוזרות בשפעת ובמחלות דלקתיות עולה.
סטרס ממושך מביא לעייפות כרונית, אך במפתיע, גם לנדודי שינה, דלקות כרוניות, דכדוך, חרדה ועוד. אם כל זה לא מספיק, לחץ גורם לנו לאבד עניין בסקס, וחלה ירידה ברמות של הורמוני המין בגופנו- טסטוסטרון, אסטרוגן, פרוגסטרון ופרולקטין.
כיצד זה קורה? (פיזיולוגיה על 'קצה המזלג')
כשהמוח קולט אירוע מלחיץ, הוא מניע את הבלוטות לשחרר הורמוני לחץ, ביניהם אדרנלין וקורטיזול, מעלה את רמת הסוכר בדם ומייצר שרשרת תגובות שנועדו לאפשר לנו "להילחם או לברוח". (המנגנון המוכר- Fight or Flight).
כחלק מהמעבר למצב כוננות זה, מופסקת פעילות העיכול, והדם זורם לכיוון הידיים כדי לאפשר לנו להילחם, ולכיוון הרגלים כדי לאפשר לנו לברוח מהסכנה, ולא "לבזבז" אנרגיה על אברי המין שלנו. כפי שכבר הוזכר לעיל גם קצב הלב עולה, קצב הנשימה גובר,
מה לזה ולפריון ופוריות?
בגברים
נוצר חוסר "בחומרי הגלם" לייצור הטסטוסטרון ורמתו יורדת. גם אם ישנה כמות סבירה, הקורטיזול המופרש בהשפעת המערכת הסימפטטית, לא מאפשר לגבר להגיע לזקפה (כי זה לא הזמן….). ובנוסף, זרימת הדם לאשכים יורדת וספירת הזרע אף היא יורדת במקביל לפגיעה באיכות הזרע. במצב של סכנה, הגוף צריך לתעדף פעולותיו ולא יכול להיות "פנוי" להתרבות.
בנשים
העניין מורכב יותר. במצב של שגרה מאוזנת בין מנוחה ועשייה, מתקיים סנכרון מיטבי בין הורמוני המין, ביניהם אסטרוגן, פרוגסטרון, טסטוסטרון ופרולקטין, (שמאפשר ייצור חלב אם). לעומת זאת, בתקופות של לחץ, רמות האסטרוגן והפרוגסטרון יורדות , לא מתרחש ביוץ ורירית הרחם לא מתפתחת. כל אישה יודעת לספר שבתקופות בהן היא חווה סטרס, מחזור הווסת אינו סדיר, אופי הדימום משתנה, או שמופיעות תופעות נלוות לא נעימות הידועות בשם תסמונת קדם ווסתית. כאשר מישהי חווה תופעות של דכדוך, כאב, נפיחות, שינויי מצב רוח עזים, לפני הווסת, או שבמהלכה יופיע דימום מוגבר, צבע הדם יהיה כהה או חומי, יופיעו קרישי דם והרבה ימי דימום, זהו בהחלט יכול להיות סימן ראשוני לכך שמשהו באיזון הגוף הופר. מן המותר לציין שחוויה ממושכת של לחץ, מצוקה, או מתח גדול שנמשך בהחלט עלולים לפגוע ביכולת להרות, לשמר הריון וגם להניק.
הגוף שלנו זו מערכת יעילה וחכמה. כשיש מסר של "מצב חירום", אין טעם ואין זמן לבזבז על פריון!
המערכת שפועלת בגוף בעת סטרס נקראת המערכת הסימפטטית. ברב המקרים הגוף יודע לתקן את עצמו ולאזן את עצמו, אך במצב מתמשך של לחץ, גם ליכולת הגוף יש גבול. נקודת הקצה, בה התפקוד של מערכות הגוף נפגע שונה מאדם לאדם, אך בהחלט חשוב לזכור: בכל המקרים, מצב זה לא נוצר ברגע ולא מופיע ביום, אלא, מתלקח בהדרגה "על אש קטנה", לעתים, גם לפני שהתחלנו לשים לב לתחילת השיבושים.
החדשות הטובות! לגוף יש יכולת מדהימה לשקם את עצמו
אז מה אפשר לעשות עם זה? הנה כמה רעיונות וטיפים להתחיל אתם:
- מייצרים גבולות אחרים בתחומי החיים ויוצרים סדרי עדיפויות– בעולם של העבודה, המירוץ, הילדים וכדומה ומשנים את דרך ההתנהלות.
- מתחילים לנשום– דווקא בפקק, בעת הלחץ, או לפני השינה: מניחים יד או שתי ידיים על הבטן התחתונה ונושמים 7 נשימות עמוקות כאשר מרגישים את הטבור עולה ויורד עם כל שאיפה ונשיפה. זה "מתניע" את פעילות המערכת הפאראסימפטטית- שמשדרת לגוף רוגע, "הפסקת אש".
- משתדלים להוסיף לתזונה שלנו מקורות עם חומרי גלם חיוניים למערכות המתמודדות: דגנים וקטניות המכילים ויטמיני B, מקורות לוויטמין C שחיוני לתפקוד הבלוטות השונות, גרעיני דלעת ומקורות נוספים לאבץ. מוסיפים גם עלים ירוקים כעלי בייבי, פטרוזיליה וכוסברה, העשירים בחומצה פולית, ברזל, מגנזיום וכלורופיל. אלה רק דוגמאות על קצה המזלג, אבל שווה להתחיל כבר איתם.
- בתוך המירוץ- מפנים זמן מוגדר לאכילה ונמנעים מאכילה "תוך- כדי": מול מסך, תוך- כדי נהיגה, עבודה, הליכה וכיו"ב. יושבים ונהנים מהארוחה ומשדרים לגוף שאיננו בשדה קרב.
- מגדירים זמן איכות זוגי וחברתי ומפנים זמן לכיף ורוגע ביחד.
- לא מוותרים על פעילות גופנית– והפעם דווקא מומלץ דווקא פעילות מתונה ובינונית ולא פעילות עצימה שתתיש את הגוף עוד יותר. טיפים ומאמרים תמצאו כאן בספריה בלשונית של "תנועה ופעילות גופנית". לפעילות גופנית תרומה רבה מאד בהקלה על תסמונת קדם- ווסתית ועל שחרור מתחים, פרט לשאר התועלות הרבות.
- מוסיפים רגעים של נחת ושלווה, כל מצב בו נרגיש מנוחה מה'מרדף' יתרום- קריאה שקטה, נגינה, אומנות וכיו"ב. אפשר להיעזר בשמנים אתרים דוגמת לבנדר (ממקור איכותי), ולטפטף טיפה על החולצה, על הכרית או במבער.
- טיפול מגע ונשימה!!! שיאצו, פוקוסינג, רפלקסולוגיה וכיו"ב.(כמובן שאני חסידה של שיאצו, ולא סתם, מי שהתנסה בטיפול איכותי- יודע…, אך תמצאו לכם מה שנכון לכם), כל טיפול מגע ונשימה שמאפשר לכם אתנחתא אמתית.
- משלימים שינה. נסו להיות יותר קשובים לגוף ולנפש וכאשר זיהיתם מצב או תחושה שאתם מתקרבים ל"קצה" מסוים, עצרו רגע לפני, שברו את המעגל ולכו לנוח או לשון.
- מוסיפים חליטות עם צמחי מרפא מרגיעים– כגון נענע, לואיזה, פסיפלורה, קמומיל ועוד. (שימו לב- זו המלצה כללית וייתכן שלא נכונה לכולם!).
ובקיצור…
מנסים להגביל את שעות העבודה, הזמינות והמרדף, ע"י הפסקות מודעות ומתוכננות במהלך היום, השבוע, או השגרה. מכניסים למודעות שהגוף ינסה לעשות הכול כדי להימנע מחוסר תפקוד או חולי, אז בואו נעזור לו, לפני שתהייה ירידה בתפקוד, החמרה או חולי. רפואה שלמה והרבה אהבה.
